יש לי טעויות של כותבת חדשה.
אחד הדברים שאני למדה על כתיבה שכזאת הגלויה לעיני רבים, הוא שכדאי לבדוק יותר ממקור אחד לפני שמעבירים מידע לציבור, בפרט כשמדובר באלוהי האינטרנט.
לא הייתי שקטה בעניין החוח העקוד .
בבדיקה נוספת הבנתי שמדובר בכל זאת בגדילן מצוי.מקור הטעות הוא בעובדה שבשמות עממיים לצמחים משתמשים לעיתים באותו שם לצמחים שונים. אכן גם החוח העקוד נקרא סינריה בפי העם, אלא שנבטיו מבקיעים יותר מאוחר.
כנראה לכן לא שיניתי בסופו של דבר את הכותרת...
מאז שכתבתי אני מלקטת נבטים בכל הזדמנות, ובין נבטי הגדילן מצאתי גם את נבטי החרדל החריפים ואת נבטי סלק הבר ששמו העממי בק'ילה.כולם אצלי בצלחת בהנאה רבה ועוד היד נטויה. בקרוב אהיה אמונה יותר על הכלים במדיה הזאת אז אעלה גם תמונות. הם כל כך יפים הנבטים האלה.
שני העלים הראשונים הם תמימים, חלקים, דומים בהרבה מינים שונים,כמו תינוקות שדומים זה לזה-כך אומר עומר.ומיד אחריהם מופיעים העלים האופיניים לכל צמח.
בכל הזדמנות מלבד בשבת.
איכשהו העניין הזה שלא לקטוף ולא לעקור בשבת מרגיש לי נכון.
אני לא חכמה גדולה בתורה, אבל המילה "חילול " כשהיא בהוראת חילול שבת מתקשרת למשמעות של לחולל,
לייצר משהו חדש. לנתק את הפרי מהעץ, לעקור צמח מהשורש זה לשנות משהו דרמאטי.
בשבת אני שואפת לקבל את מה שיש ולהנות. להניח לדברים במקומם.
החזרה בתשוקה , כלומר בעצם זה שיצרתי את הקונספט הזה ,קיבלתי אותו על עצמי ועכשיו אני מחפשת אותו בכל דבר.זה משהו גדול להודות עליו, כי לשמור בראש כל הזמן איך להיות בתשוקה זאת עבודה רוחנית אמיתית. ואיך שהגיע לי השם הזה בהבזק של רגע, לא יאומן.
אבא שלי, שהוא איש זן, כתב ספר על ,נו טוב, הארה*, ואומר שם שהיא מגיעה ברגע, ללא הכנות מוקדמות, ויכולה להיות של כל אחד. אני מזדהה, אף על פי שזאת עדיין לא הארה.
ישבתי בלילה של יום חמישי, בנחת של סוף סוף היום, עם הספר שאני קוראת ועם קערת פקאנים שאספתי מתחת לעץ בגינה. חשבתי לקרואולפצחבוזמניתכדילאלהפסידזמניקר.
התחלתי לפצח וראיתי שזה לא לעניין, ושאני צריכה למצוא שיטה יעילה ואז אוכל להוסיף תוך כדי את הקריאה.
למרות שכבר הצלחתי יומים קודם לעשות זאת, אלוהים יודעת איך.
תוך כדי נסיונות שונים בפיצוח נגלה לי עולם מלא. זה קרה לאט לאט, וזה הצריך את מירב תשומת הלב שלי. נכנסתי למדיטציה, העולם מסביב נעלם. הנחתי לתשוקת הקריאה והתמקדתי באגוזים, שמלכתחילה היו רק עוד משהו לעשות כדי לא להשחית את זמני היקר בקריאה בטלה.
גיליתי למרבה הפתעתי שכשבוחנים את האגוז בתשומת לב אפשר לגלות את המבנה הפנימי שלו, ושאם מוחצים אותו במפצח פשוט כזה שדומה בצורתו לפלאייר בדיוק בקו ההפרדה בין שני החצאים הוא גם נשבר בקלות, גם נקלף בקלות יחסית, וגם החצאים נשארים לרוב שלמים.
נמלאתי אושר והתפעמות.למדתי משהו חדש במקום שלא ציפיתי .
חזרה בתשוקה או לא חזרה בתשוקה?
בעצם זה כך בכל דבר ודבר, ותמיד העמקה בפרטים מגלה עולמות חדשים.
בחשיבה הרגילה שלי ישר חשבתי איך אני מאתגרת את הילדים שלי בפיצוח יעיל של פקאנים.
אחר כך עזבתי את זה ואמרתי לעצמי- כל אחד והעניין שלו, כל אחד מוצא את אלוהים במקום שונה. ועכשיו אני חושבת שפשוט אתן להם לקרוא ושיקבלו השראה אם הם רוצים.
חשבתי גם לספר על מעמד מיוחד שהיינו בו היום , ליד עץ מיוחד שחיינו כרוכים בחייו.
אולי בפעם הבאה או בפעם אחרת, כי עייפתי, ומחר יום חדש, שבוע חדש, שנה חדשה, עשור חדש.
שנה אזרחית ברוכה ופוריה,
מלאת תשוקה
אמן
תודה לך אמא אדמה, על הפקאנים ועל הנבטים ועל הזית והאלה על המצוק הצופה לכנרת.
דריה.
אחד הדברים שאני למדה על כתיבה שכזאת הגלויה לעיני רבים, הוא שכדאי לבדוק יותר ממקור אחד לפני שמעבירים מידע לציבור, בפרט כשמדובר באלוהי האינטרנט.
לא הייתי שקטה בעניין החוח העקוד .
בבדיקה נוספת הבנתי שמדובר בכל זאת בגדילן מצוי.מקור הטעות הוא בעובדה שבשמות עממיים לצמחים משתמשים לעיתים באותו שם לצמחים שונים. אכן גם החוח העקוד נקרא סינריה בפי העם, אלא שנבטיו מבקיעים יותר מאוחר.
כנראה לכן לא שיניתי בסופו של דבר את הכותרת...
מאז שכתבתי אני מלקטת נבטים בכל הזדמנות, ובין נבטי הגדילן מצאתי גם את נבטי החרדל החריפים ואת נבטי סלק הבר ששמו העממי בק'ילה.כולם אצלי בצלחת בהנאה רבה ועוד היד נטויה. בקרוב אהיה אמונה יותר על הכלים במדיה הזאת אז אעלה גם תמונות. הם כל כך יפים הנבטים האלה.
שני העלים הראשונים הם תמימים, חלקים, דומים בהרבה מינים שונים,כמו תינוקות שדומים זה לזה-כך אומר עומר.ומיד אחריהם מופיעים העלים האופיניים לכל צמח.
בכל הזדמנות מלבד בשבת.
איכשהו העניין הזה שלא לקטוף ולא לעקור בשבת מרגיש לי נכון.
אני לא חכמה גדולה בתורה, אבל המילה "חילול " כשהיא בהוראת חילול שבת מתקשרת למשמעות של לחולל,
לייצר משהו חדש. לנתק את הפרי מהעץ, לעקור צמח מהשורש זה לשנות משהו דרמאטי.
בשבת אני שואפת לקבל את מה שיש ולהנות. להניח לדברים במקומם.
החזרה בתשוקה , כלומר בעצם זה שיצרתי את הקונספט הזה ,קיבלתי אותו על עצמי ועכשיו אני מחפשת אותו בכל דבר.זה משהו גדול להודות עליו, כי לשמור בראש כל הזמן איך להיות בתשוקה זאת עבודה רוחנית אמיתית. ואיך שהגיע לי השם הזה בהבזק של רגע, לא יאומן.
אבא שלי, שהוא איש זן, כתב ספר על ,נו טוב, הארה*, ואומר שם שהיא מגיעה ברגע, ללא הכנות מוקדמות, ויכולה להיות של כל אחד. אני מזדהה, אף על פי שזאת עדיין לא הארה.
ישבתי בלילה של יום חמישי, בנחת של סוף סוף היום, עם הספר שאני קוראת ועם קערת פקאנים שאספתי מתחת לעץ בגינה. חשבתי לקרואולפצחבוזמניתכדילאלהפסידזמניקר.
התחלתי לפצח וראיתי שזה לא לעניין, ושאני צריכה למצוא שיטה יעילה ואז אוכל להוסיף תוך כדי את הקריאה.
למרות שכבר הצלחתי יומים קודם לעשות זאת, אלוהים יודעת איך.
תוך כדי נסיונות שונים בפיצוח נגלה לי עולם מלא. זה קרה לאט לאט, וזה הצריך את מירב תשומת הלב שלי. נכנסתי למדיטציה, העולם מסביב נעלם. הנחתי לתשוקת הקריאה והתמקדתי באגוזים, שמלכתחילה היו רק עוד משהו לעשות כדי לא להשחית את זמני היקר בקריאה בטלה.
גיליתי למרבה הפתעתי שכשבוחנים את האגוז בתשומת לב אפשר לגלות את המבנה הפנימי שלו, ושאם מוחצים אותו במפצח פשוט כזה שדומה בצורתו לפלאייר בדיוק בקו ההפרדה בין שני החצאים הוא גם נשבר בקלות, גם נקלף בקלות יחסית, וגם החצאים נשארים לרוב שלמים.
נמלאתי אושר והתפעמות.למדתי משהו חדש במקום שלא ציפיתי .
חזרה בתשוקה או לא חזרה בתשוקה?
בעצם זה כך בכל דבר ודבר, ותמיד העמקה בפרטים מגלה עולמות חדשים.
בחשיבה הרגילה שלי ישר חשבתי איך אני מאתגרת את הילדים שלי בפיצוח יעיל של פקאנים.
אחר כך עזבתי את זה ואמרתי לעצמי- כל אחד והעניין שלו, כל אחד מוצא את אלוהים במקום שונה. ועכשיו אני חושבת שפשוט אתן להם לקרוא ושיקבלו השראה אם הם רוצים.
חשבתי גם לספר על מעמד מיוחד שהיינו בו היום , ליד עץ מיוחד שחיינו כרוכים בחייו.
אולי בפעם הבאה או בפעם אחרת, כי עייפתי, ומחר יום חדש, שבוע חדש, שנה חדשה, עשור חדש.
שנה אזרחית ברוכה ופוריה,
מלאת תשוקה
אמן
תודה לך אמא אדמה, על הפקאנים ועל הנבטים ועל הזית והאלה על המצוק הצופה לכנרת.
דריה.
על הסודות של האגוז כבר דרשו המקובלים את הפסוק בשיר השירים: "אל גינת אגוז ירדתי לראות"
השבמחקודברו על האגוז שיש בו קליפה וקליפה רכה, ורק בפנים קליפה נאכלת, ובתוכה הפרי עצמו, וכך למדו על מבנה העולמות העליונים
והתחתונים