אז הנה פתחתי בלוג.
בשעה טובה!
השם חוזרת בתשוקה הגיע בהבזק רגעי כשהתחלתי לשפוך אל המקלדת את הרשומה שלמטה, והוא הצית את דמיוני ושימח אותי בריבוי המשמעויות וריבוי האפשרויות הגלומות בו.
איכשהו יש לי צורך להביא את הדברים על פי סדרם,
לכן קודם הנבטים,
שהם אקורד הפתיחה,
ועכשיו אני קופצת לסוף הרשומה
לכתוב את מה שיש לי עכשיו
נבטי גדילן לארוחת הערב.
ביום שישי פגשתי את אברהם השכן על הטרקטור.
הוא איש נחמד ומנומס, ותמיד כשניגשים אליו כשהוא על הטרקטור, אפילו רק לומר שלום,
הוא מיד מכבה את המנוע. מה נשמע? מה שלומך? איך עומר עם העבודה החדשה?
אנחנו על הדרך ליד השדה של רפי הכוורן, שעכשיו כבר קוראים לזה "דבוראי" אם לא ידעתם, ולמה לא "דבשן" למשל?
רפי בא לבדוק את השדה שלו, שכל שנה בינואר הוא זורע בו תלתן ואח"כ מוכר אותו לאברהם בשביל הכבשים. השדה הזה נושק ממש לחלקה שלנו."שלנו", ניחא, של דפנה בעלת הבית, של מנהל מקרקעי ישראל, של אלוהים.
טוב, הפסקת סופי.
אשלח לכם בהמשכים,
ואחזור בתשוקה.
יקרים חזרתי בתשוקה להמשיך לכתוב.
בינתיים בהפסקת הסוף הספקנו לאכול(את הנבטים מהכותרת), לעשות אמבטיה ולרקוד ולשיר בקולי קולות ביחד עם אריאל זילבר ביוטיוב את "הנה אנו המיואשים".
סתם במקרה נזכרתי בו, וגיליתי שיש בו איזכורים תנכיים מדליקים כמו:
"איך כל הנביאים רדפו צדקה וחסד
ומה אני עם הרדיפות שלי אחר הכסף"
לה, לה, לה...
"אולי אני אצא לי מחר לטיול באופנים
ואעלה כמו אליהו בסערה לשמים"
לה לה לה לה.....
הנה הלינק למי שממש בא לו. אחלה קצב.
http://www.youtube.com/watch?
וגם גיליתי שהנבטים מהכותרת הם נבטי חוח עקוד ולא גדילן. ואיך גיליתי?
כי התקשרתי לאברהם ושאלתי אותו איך רפי קרא לצמח הזה . זכרתי איזה שם עממי , ויש לי אהבה לשמות עממיים.
אז אברם, כן ,בלי ה', במילא לא מבטאים אותה, (אולי פעם היא תחזור) הזכיר לי שרפי אמר "סינריה", שזה שם שבחיים עוד לא שמעתי.
אז שאלתי עכשיו באמצעות האוראקל האלקטרוני שלי את אלוהי האינטרנט מהי סינריה, וגיליתי שזהו קוץ שקוראים לו חוח עקוד, ושגבעוליו הצעירים לאחר קילוף טובים מאוד למאכל.
אז עכשיו נחזור לטרקטור ולפגישה שלנו (שלי ושל סופי כמובן)עם אברם ורפי הדבשן.
אז כשהחקלאים נפגשים על הדרך הם מדברים על בעיות של חקלאים ואחת הבעיות הגדולות שלהם הם עשבים שוטים והדברתם.
ואז הבטתי אל האדמה והצבעתי על נבטים רחבי עלים שסיקרנו אותי ושאלתי אותם: מה זה?
זה סינריה, אמר רפי, הקוצים הענקיים האלה,תרססי אותם מהר לפני שהם יגדלו לך כמו ג'ונגל ולא תדעי מה לעשות איתם.
אתה תרסס אותם אצלך, אמרתי לו, אני לא מרססת. ניסיתי להסביר לו שזה מסרטן ושזה לא בריא לאדמה, אבל לא היה עם מי לדבר. חבל, הוא דוקא איש נחמד, וקשה לי לגלות שגם אנשים נחמדים יכולים להיות אטומים בכל הנוגע לריסוסים כאן במושבה, ולעוד כמה דברים, אבל לא חשוב עכשיו.
עברה לה שבת קסומה ,מלאה בניחוחות אהבה, והנבטים הקטנים שפזורים כאן בכל מקום, שסוף סוף יצאו אחרי הגשם הגדול, אחרי שחיכו בסבלנות אין קץ, מעטרים את האדמה החומה במעטה ירוק ורענן.
התפנקנו לנו במרחבי החצר, סופגים אהבה.
הוא צודק, רפי,
הסינריות האלה גדלות להן והופכות ליער של נפילים.
אם תבואו לכאן באביב תוכלו לראות יער עבות של קוצים, וכשמנקשים אותם זה כמו להסתובב ביער גשם עם מצ'טה ולהילחם . ואני בכל זאת לא ארסס.
והנה היום נפגשתי עם חברתי זוהר, ואנחנו מדברות הרבה על אוכל שאפשר לאסוף וללקט.
תמיד יש לה איזה שדה שגמרו לקטוף שאפשר ללכת ולאסוף-קישואים, תרד, שקדים,
ותמיד יש גם כדי לחלוק עם חברים.
ואז היא מספרת לי שעכשיו כל הנבטים הקטנים שגדלים הם רובם ככולם ראויים למאכל, ופשוט צריך ללכת ולקטוף ולאכול מלוא הפה, עם או בלי לימון , ובמיוחד היא הזכירה את נבטי הגדילן, וגם היא התכוונה בעצם לחוח עקוד, אבל היא עדיין לא יודעת.
רגע לפני שירד הערב לקחתי את סופי לאותו מקום ליד הגדר, טעמתי את הנבטים, וטעמם מתקתק ורענן,דומה לנבטי חמניות, ואספנו מלוא הקערה.
וככה, בארוחת הערב, היה לנו סלט עם נבטים שאלוהים גידל, ככה אומרת האמא הזקנה של אברם.
אולי אני צריכה לבוא אל רפי עם סלט מנבטי חוח , יכול להיות שאקבל בתמורה צנצנת דבש.
אז נשנה את הכותרת:
נבטי חוח עקוד לארוחת הערב.
ערב נפלא,
דריה
הנה חזרתי,
29ֿ/12/2010
אלוהי הכלים
אלוהי הדברים הקטנים, התפללתי הערב בזמן שרחצתי את ערימת הכלים שחיכתה לי בכיור,
וליד הכיור, ועל הכיריים,
עזור לי למצוא תשוקה במלאכה המאוסה הזאת שהיא לחם חוקי.
זה עזר, כי התחלתי לחשוב על דברים שיכולים להמתיק את הגלולה.
איך לארגן את הכיור והשיש כך שיהיה הכי נעים שאפשר .
למשל ברז שיש בו מיקסר, והמים יוצאים מיד בחום הרצוי, או שני כיורים,
וגם חלון עם נוף מרהיב בדיוק כשמרימים את העיניים.
ואז נזכרתי בסבתא של חבר ירושלמי יקר שקנתה לו לחתונה מדיח, כדי שלא יעבדו קשה כל כך,
אם יש מכונות שיכולות לעשות במקומם. שיהנו מהחיים כמו שהיא לא יכלה בזמנה.
חבל שאין לי סבתא כזאת.
ואז פתאום עלה בי : בטח שאלוהים לא עונה לי, כי זה לא האלוהים הזכרי שנמצא במטבח,
זאת השכינה!
אז דיגדגו בי כל מני תחושות לא מוכרות ורעיונות מעורפלים על מהותי הנקבית,
ואיך להיות כאן ליד הכיור כמהות נקבית.
אני חייבת לציין שעוד לא עליתי על העניין, אבל אני חשה שיש כאן משהו לחקור,
ויודעות מה,
ממש עכשיו זה אפילו מעורר בי תשוקה לחזור אל הכיור בפעם הבאה להמשך החקירה.
יש!
לילה טוב,
בחדר השינה מחכים לי שניים משלושת הזכרים שאני הכי אוהבת בעולם.
השלישי על משמרת הפרנסה ישן בעיר הגדולה.
בשעה טובה!
השם חוזרת בתשוקה הגיע בהבזק רגעי כשהתחלתי לשפוך אל המקלדת את הרשומה שלמטה, והוא הצית את דמיוני ושימח אותי בריבוי המשמעויות וריבוי האפשרויות הגלומות בו.
איכשהו יש לי צורך להביא את הדברים על פי סדרם,
לכן קודם הנבטים,
שהם אקורד הפתיחה,
ועכשיו אני קופצת לסוף הרשומה
לכתוב את מה שיש לי עכשיו
נבטי גדילן לארוחת הערב.
ביום שישי פגשתי את אברהם השכן על הטרקטור.
הוא איש נחמד ומנומס, ותמיד כשניגשים אליו כשהוא על הטרקטור, אפילו רק לומר שלום,
הוא מיד מכבה את המנוע. מה נשמע? מה שלומך? איך עומר עם העבודה החדשה?
אנחנו על הדרך ליד השדה של רפי הכוורן, שעכשיו כבר קוראים לזה "דבוראי" אם לא ידעתם, ולמה לא "דבשן" למשל?
רפי בא לבדוק את השדה שלו, שכל שנה בינואר הוא זורע בו תלתן ואח"כ מוכר אותו לאברהם בשביל הכבשים. השדה הזה נושק ממש לחלקה שלנו."שלנו", ניחא, של דפנה בעלת הבית, של מנהל מקרקעי ישראל, של אלוהים.
טוב, הפסקת סופי.
אשלח לכם בהמשכים,
ואחזור בתשוקה.
יקרים חזרתי בתשוקה להמשיך לכתוב.
בינתיים בהפסקת הסוף הספקנו לאכול(את הנבטים מהכותרת), לעשות אמבטיה ולרקוד ולשיר בקולי קולות ביחד עם אריאל זילבר ביוטיוב את "הנה אנו המיואשים".
סתם במקרה נזכרתי בו, וגיליתי שיש בו איזכורים תנכיים מדליקים כמו:
"איך כל הנביאים רדפו צדקה וחסד
ומה אני עם הרדיפות שלי אחר הכסף"
לה, לה, לה...
"אולי אני אצא לי מחר לטיול באופנים
ואעלה כמו אליהו בסערה לשמים"
לה לה לה לה.....
הנה הלינק למי שממש בא לו. אחלה קצב.
http://www.youtube.com/watch?
וגם גיליתי שהנבטים מהכותרת הם נבטי חוח עקוד ולא גדילן. ואיך גיליתי?
כי התקשרתי לאברהם ושאלתי אותו איך רפי קרא לצמח הזה . זכרתי איזה שם עממי , ויש לי אהבה לשמות עממיים.
אז אברם, כן ,בלי ה', במילא לא מבטאים אותה, (אולי פעם היא תחזור) הזכיר לי שרפי אמר "סינריה", שזה שם שבחיים עוד לא שמעתי.
אז שאלתי עכשיו באמצעות האוראקל האלקטרוני שלי את אלוהי האינטרנט מהי סינריה, וגיליתי שזהו קוץ שקוראים לו חוח עקוד, ושגבעוליו הצעירים לאחר קילוף טובים מאוד למאכל.
אז עכשיו נחזור לטרקטור ולפגישה שלנו (שלי ושל סופי כמובן)עם אברם ורפי הדבשן.
אז כשהחקלאים נפגשים על הדרך הם מדברים על בעיות של חקלאים ואחת הבעיות הגדולות שלהם הם עשבים שוטים והדברתם.
ואז הבטתי אל האדמה והצבעתי על נבטים רחבי עלים שסיקרנו אותי ושאלתי אותם: מה זה?
זה סינריה, אמר רפי, הקוצים הענקיים האלה,תרססי אותם מהר לפני שהם יגדלו לך כמו ג'ונגל ולא תדעי מה לעשות איתם.
אתה תרסס אותם אצלך, אמרתי לו, אני לא מרססת. ניסיתי להסביר לו שזה מסרטן ושזה לא בריא לאדמה, אבל לא היה עם מי לדבר. חבל, הוא דוקא איש נחמד, וקשה לי לגלות שגם אנשים נחמדים יכולים להיות אטומים בכל הנוגע לריסוסים כאן במושבה, ולעוד כמה דברים, אבל לא חשוב עכשיו.
עברה לה שבת קסומה ,מלאה בניחוחות אהבה, והנבטים הקטנים שפזורים כאן בכל מקום, שסוף סוף יצאו אחרי הגשם הגדול, אחרי שחיכו בסבלנות אין קץ, מעטרים את האדמה החומה במעטה ירוק ורענן.
התפנקנו לנו במרחבי החצר, סופגים אהבה.
הוא צודק, רפי,
הסינריות האלה גדלות להן והופכות ליער של נפילים.
אם תבואו לכאן באביב תוכלו לראות יער עבות של קוצים, וכשמנקשים אותם זה כמו להסתובב ביער גשם עם מצ'טה ולהילחם . ואני בכל זאת לא ארסס.
והנה היום נפגשתי עם חברתי זוהר, ואנחנו מדברות הרבה על אוכל שאפשר לאסוף וללקט.
תמיד יש לה איזה שדה שגמרו לקטוף שאפשר ללכת ולאסוף-קישואים, תרד, שקדים,
ותמיד יש גם כדי לחלוק עם חברים.
ואז היא מספרת לי שעכשיו כל הנבטים הקטנים שגדלים הם רובם ככולם ראויים למאכל, ופשוט צריך ללכת ולקטוף ולאכול מלוא הפה, עם או בלי לימון , ובמיוחד היא הזכירה את נבטי הגדילן, וגם היא התכוונה בעצם לחוח עקוד, אבל היא עדיין לא יודעת.
רגע לפני שירד הערב לקחתי את סופי לאותו מקום ליד הגדר, טעמתי את הנבטים, וטעמם מתקתק ורענן,דומה לנבטי חמניות, ואספנו מלוא הקערה.
וככה, בארוחת הערב, היה לנו סלט עם נבטים שאלוהים גידל, ככה אומרת האמא הזקנה של אברם.
אולי אני צריכה לבוא אל רפי עם סלט מנבטי חוח , יכול להיות שאקבל בתמורה צנצנת דבש.
אז נשנה את הכותרת:
נבטי חוח עקוד לארוחת הערב.
ערב נפלא,
דריה
הנה חזרתי,
29ֿ/12/2010
אלוהי הכלים
אלוהי הדברים הקטנים, התפללתי הערב בזמן שרחצתי את ערימת הכלים שחיכתה לי בכיור,
וליד הכיור, ועל הכיריים,
עזור לי למצוא תשוקה במלאכה המאוסה הזאת שהיא לחם חוקי.
זה עזר, כי התחלתי לחשוב על דברים שיכולים להמתיק את הגלולה.
איך לארגן את הכיור והשיש כך שיהיה הכי נעים שאפשר .
למשל ברז שיש בו מיקסר, והמים יוצאים מיד בחום הרצוי, או שני כיורים,
וגם חלון עם נוף מרהיב בדיוק כשמרימים את העיניים.
ואז נזכרתי בסבתא של חבר ירושלמי יקר שקנתה לו לחתונה מדיח, כדי שלא יעבדו קשה כל כך,
אם יש מכונות שיכולות לעשות במקומם. שיהנו מהחיים כמו שהיא לא יכלה בזמנה.
חבל שאין לי סבתא כזאת.
ואז פתאום עלה בי : בטח שאלוהים לא עונה לי, כי זה לא האלוהים הזכרי שנמצא במטבח,
זאת השכינה!
אז דיגדגו בי כל מני תחושות לא מוכרות ורעיונות מעורפלים על מהותי הנקבית,
ואיך להיות כאן ליד הכיור כמהות נקבית.
אני חייבת לציין שעוד לא עליתי על העניין, אבל אני חשה שיש כאן משהו לחקור,
ויודעות מה,
ממש עכשיו זה אפילו מעורר בי תשוקה לחזור אל הכיור בפעם הבאה להמשך החקירה.
יש!
לילה טוב,
בחדר השינה מחכים לי שניים משלושת הזכרים שאני הכי אוהבת בעולם.
השלישי על משמרת הפרנסה ישן בעיר הגדולה.
אוהב אותך, חוזרת בתשוקה שלי.
השבמחקיש הרבה נחת לקרוא מרחוק את מה שכתבת
ולהרגיש כאילו כל ה120 ק"מ האלה לא קיימים בעצם... להתראות הלילה אהובתי